גינת נטע (נתינה,טבע, ערכים) - צומחים ביחד

יש מקומות שבהם זורעים זרעים, ויש מקומות שבהם זורעים תקווה.

הגינה הקהילתית שלנו היא בדיוק מקום כזה.

במהלך השנה נפגשו בה מתמודדי נפש, תושבי הקהילה ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, שבאים גם הם למלא את המצברים – דרך המגע עם האדמה, העבודה המשותפת והמפגש האנושי בגובה העיניים.

אל המעגל הצטרפו גם עולים חדשים מאולפני העברית. הם התרגשו לגלות שהגינה מוקדשת לזכרו של נטע אפשטיין – אדם שהיה כולו נתינה, אהבת אדם ויכולת נדירה לחבר בין אנשים, עולמות וקהילות. נטע לא נתן לסטריאוטיפים להסתיר את האדם שמולו. הוא ראה את האדם, את היכולות, את הלב.

ברוח הזו פועלת גם הגינה - מקום שבו נפגשים אנשים שונים, מגלים את המשותף ביניהם ולומדים שכל אחד מביא איתו משהו ייחודי שתורם לכולם.

אחד הרגעים המרגשים התרחש כשמרים שאלה את טטיאנה, אחת העולות החדשות, שאלה פשוטה. טטיאנה השיבה מיד: "אני עולה חדשה", כאילו ביקשה לומר: "אין טעם, אני לא אבין."

אבל מרים חייכה ואמרה: "אז נדבר עם תרגום בטלפון. ובישראל? כולנו עולים חדשים. סבתא שלי הייתה עולה חדשה מפולין."

טטיאנה עצרה לרגע, ואז אמרה: "גם סבתא שלי הייתה מפולין. היא השתתפה במרד גטו ורשה, ובגלל זה הוגלתה לסיביר."

ברגע אחד נעלמו ההגדרות. כבר לא היו "ותיקה" ו"עולה חדשה", אלא שתי נשים שמצאו ביניהן סיפור משותף, שורשים משותפים וחיבור אנושי אמיתי.

נדמה שזו בדיוק רוחו של נטע אפשטיין – להאמין שאם רק נעצור לרגע ונקשיב, נגלה שבין אנשים יש הרבה יותר משותף ממפריד.

העולים החדשים התחברו מאוד לעבודת האדמה. חלקם ממשיכים להגיע גם היום כדי לראות איך הצמחים ששתלו גדלים, להשקות, לטפל בהם באהבה ולהיות חלק מהגינה שהפכה להיות גם קצת הבית שלהם.