אני מאמין שלנו

לכל ילד היכולת להצליח.
חשיבות הסביבה החברתית תרבותית להמשך התפתחות הילד.
שיתוף פעולה בין המשולש צוות, הורים ילדים תורמת לצמיחה אישית.

התפיסה החינוכית המנחה את עבודתם של מעונות היום הקהילתיים מתבססת על האמונה בחינוך ובהיותו של המעון מקום בו נפגשים מחנכים, ילדים והורים ליצירת שותפות חינוכית.
שותפות חינוכית זו מבוססת על האמונה בילד וביכולותיו, על ההכרה בחשיבות הסביבה החברתית-תרבותית להמשך התפתחותו של הילד ובעיקר על הידיעה, כי רק מודעות לאיכות היחסים בין כל השותפים: צוות, הורים וילדים, תביא לפריחה ולצמיחה אישית ומערכתית.

הגישה החינוכית – הלכה למעשה:

מוקדי פעילות בכיתה: עיקרון האמונה ביכולותיו של הילד ובמסוגלות שלו מחייב את הצוות לאפשר לו לנסות ולהתנסות עד כמה שניתן, תוך שמירה על בטחונו האישי. מכאן נובעת ההתנהלות, המאפשרת לילד לבחור במה יעסוק, להחליט האם הוא רוצה לאכול, ובאיזה מוקד ברצונו לשחק.
גישת הדלת הפתוחה: האפשרות שניתנת לילד לבחור היכן ישחק, בחצר או בכיתה, מבוססת אף היא על האמונה ביכולתו של הילד לבחור, תוך שימת דגש על הפרט, אשר יש לו צרכים ויכולות אינדיבידואליים. ילדים שונים זה מזה בטמפרמנט ובתכונות אישיות ולכן הם בעלי צרכים והעדפות שונות.
מסוגלות של ילדים: תפיסת העולם של הרשת מבקשת להקנות לילד תחושת יכולת, לראות בו שותף וליצור אצלו תחושת אחריות משותפת לחיים בכיתה. ההתייחסות אל הילד היא כאל מי שיש לו ידע ויכולת לבטא מסרים שברצונו להעביר על עצמו. אנו מאמינים ביכולתו של הילד ללמוד ולשכלל את מיומנויותיו תוך כדי התנסות, שנובעת מהעניין ומהסקרנות שהוא מגלה כלפי חפצים, התרחשויות והתנסויות. כך למשל, במהלך הארוחות מאפשרים לילדים במעון לאכול במזלג ולהשתמש בסכין (שאינו מסוכן), מהרגע בו הם מסוגלים לכך. כך מתאמנים הילדים בהנחת האוכל שהם רוצים על צלחתם ובהורדת האוכל מהשולחן.

אנו דוגלים בתפיסה החינוכית הרואה את הילד כשותף, מאמינה ביכולותיו, מעצימה ומעודדת אותו להשתמש במירב הכישורים, היכולות והמיומנויות שיש לו בכל שלב התפתחות, שבו הוא נמצא.